ירושה ללא צוואה בישראל - האם אני יורש

במקרים בהם נפטר אדם ללא צוואה, קובע החוק בישראל למי יחולקו נכסיו, על פי דרגת הקרבה המשפחתית. במאמר זה הבאנו תמצות של החוקים הרלוונטיים לקביעת ירושה על פי הדין בישראל, על מנת לסייע ללקוחותינו לבחון את דרגת הקרבה מבחינת החוק לנפטר בישראל ולהבין, האם הם נחשבים יורשים על פי הדין. המאמר התפרסם במגזין "אנחנו באמריקה", פברואר 2013.

תושבים מחוץ לישראל נדרשים לעתים לבחון, האם הם נחשבים יורשים על פי דיני הירושה בישראל, לעניין קרוב משפחה או נכס מסויים בישראל. חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 ("חוק הירושה") קובע בסעיף 2 בו: "הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". כלומר, במידה שאדם לא הותיר אחריו צוואה תקפה כדין, יורשיו יקבעו על פי הכתוב בחוק.  

במאמר זה נתייחס לשאלה אחת בלבד, והיא – מיהם היורשים על פי דין על פי חוקי מדינת ישראל? הפרק השני לחוק הירושה, אשר כותרתו: "ירושה על פי דין" חולש על נושא זה. נקדים ונאמר, כי, הגם שנוסח החוק אינו מפורש בעניין זה, החוק יוצר רבדים שונים לירושה על פי דין, על פי דרגת הקרבה המשפחתית.

סעיף 10 לחוק הירושה קובע, כדלקמן:

"יורשים על פי דין הם:

1. מי שהיה במות המוריש בן זוגו;
2. ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש). זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה."

סעיף 11 מתייחס לאופן חלוקת הירושה במקרה בו הותיר המנוח בן/בת זוג. הסעיף מפרט מצבים שונים, אשר חורגים ממסגרת רשימה זו. במידה שאין בן זוג בחיים, סעיף 12 קובע את דרגות הירושה בין קרובי המוריש: קודם יורשים ילדי המוריש (או צאצאיהם); אם אין ילדים – יורשים ההורים; אם אין הורים בחיים – יורשים הורי ההורים. "אם השאיר מוריש קרוב מדרגה ראשונה, אין לקרובים מדרגות אחרות כל זכות לירושה, ואם אין יורש מדרגה ראשונה, אך יש יורש מדרגה שנייה, אין כל זכות לקרובים מדרגה שלישית" (ע"א 660/74 סינידובסקה נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד כט (2) 81).

שלוש דרגות הקרבה, איפוא, הן:

1. ילדי המוריש וצאצאיהם – דרגה ראשונה (ילדים, נכדים, נינים וכו');
2. הורים וצאצאיהם – דרגה שניה (הורים, אחים, אחיינים, וכו');
3. הורי הורים וצאצאיהם – דרגה שלישית (סבים, דודים, בני דודים, וכו').

 סעיף 12 לחוק הירושה קובע את סדר הקדימות – הילדים הם דרגה ראשונה, לאחר מכן הורים ולאחר מכן הורי הורים. משמע, אם יורש בדרגה ראשונה – או צאצאיו- נצא בחיים בעת פטירת המוריש (ילדים או נכדים או נינים), לא קיימת זכות ירושה ליורשים מדרגה שניה או שלישית. וכך גם במקרה של יורש מדרגה שניה לגבי יורשים מדרגה שלישית.

סעיף 13 מוסיף את העקרון לפיו יורשים מאותה דרגה חולקים ביניהם שווה בשווה, ולשונו: "ילדי המוריש חולקים ביניהם בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי- הוריו ביניהם".

על פי סעיף 16, ילד מאומץ יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, אך לא נחשב כיורש של קרובי המאמץ. כלומר, ילד מאומץ נחשב כיורש רק ישירות דרך ההורה המאמץ וכך הדבר לעניין ירושה של ההורה המאמץ את הילד המאומץ.

והנה, הגענו לסעיף 17, אשר בעקבותיו קמו שמועות בלתי מבוססות לעניין אופן הירושה של מדינת ישראל. סעיף 17 (א) קובע בזו הלשון: "באין יורש לפי הסעיפים 10 עד 16, תירש המדינה כיורשת על פי דין". על מנת שתקום זכות ירושה למדינה יש להוכיח בוודאות, כי למנוח אין אף יורש על פי דין – לא נינים, לא צאצא של אחיינים, לא צאצאים של בני דודים וכדומה – כלומר, אף קרוב משפחה מהמנויים לעיל. אם לא הוכח הדבר בוודאות, הרי בנסיבות אלא, לא הוכח קיומו של התנאי למתן צו ירושה לטובת המדינה" (ע"א 686/74 היועמ"ש נ' זיונץ, פ"ד כט (2) 204). ובמלים אחרות: מקום בו מתעורר ספק לגבי שאלת קיומם של יורשים לנפטר, אין המדינה זכאית לרשת.

באופן מעשי, במקרים מסויימים, בהם קיימים נכסים לנפטר בישראל ולא ניתן לאתר אף יורש, המדינה עשויה לקבל חזקה בנכסי הנפטר, על מנת להעבירם ליורש כדין, בבוא היום. במקרה בו המדינה (באמצעות האפוטרופוס הכללי) סבורה, כי מדובר בנפטר ללא קרובי משפחה, עליה לבצע חקירות מקיפות, בישראל וככל שנסיבות המקרה מחייבות – גם בחו"ל, ולהציג בפני בית המשפט את ממצאי מאמציה, על מנת שבית המשפט יכיר במדינה כיורשת על פי דין.

המידע הנכלל במאמר הינו בבחינת מידע כללי בלבד, ואינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מוסמך. על הקורא לקבל ייעוץ מקצועי נפרד לפני כל פעולה משפטית או אחרת המסתמכת על מאמר. המחברת והמערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים.